איוולת העקומים 

נכתב על ידי: עמי רוחקס דומבה

היום בדרך לעבודה עצרתי בדוכן לממכר קפה, מכונת האספרסו הכינה עבורי רגיל - קצר וכרגיל לקחתי לידי עותק של עיתון "פוסט" ששכב על השולחן. בעודי מסתכל על תמונת השער המרעישה של עצרת הגאווה אתמול בכיכר רבין, עולה בעיני רוחי זיכרון מעברי, עת צפיתי בסרט "עקומים" (Bent). זו הייתה אחת מההקרנות שנערכו בסינמטק תל אביב במסגרת מועדון "הפנתר הורוד". אני זוכר את הסרט כחוויה חזקה מאד, כזו שהבהירה לי את מהות המושג "שונה" ו"דחוי", בקיצור - עקום. זהו סיפור על השמדתם של ההומואים בשואה, קהילה שלמה שנטבחה בכוונה תחילה רק בגלל נטייתם המינית של חבריה שהיו שונים ו"זיהמו" את הגזע הארי האציל. הם היו עקומים היות ולא "התיישרו" לנטייתם של הרוב.

עקומים אז - עקומים גם היום.

העצרת אתמול לצערי רק המחישה זאת. רבבות אנשים אמנם היו שם אך מה הייתה מטרתם? האם הם באו להביע סולידריות עם תחושת השוני שמרגישים ההומואים או אולי הם באו כדי לנחם אבלים באופן המוני שכזה, בלתי מחייב, ללא הצורך בהזדהות אישית עם המצב. האם הם מוכנים להיות השונים?

נשיא המדינה ועוד אישי ציבור כאלו ואחרים נכחו בטקס אתמול וחלקם גם הרבו לככב בתקשורת כאוהדי ההומואים - לסביות וככאלו פיזרו הבטחות לשינוי החברה הישראלית בכל הקשור לקבלת השונה. שר החינוך התהדר בכך שישנה את התכנים הנלמדים בבית הספר למרות שהוא ממונה על מערכת חינוך ממלכתית - יהודית הרואה בנטייה שאינה הטרוסקסואלית כמחלה שיש לטפל בה. השר לביטחון פנים מבטיח לנו שיתפסו האחראים למעשה ואלו יענשו במלוא החומרה, הם הרי לא ישפטו על שום סעיף פרט לרצח. אין שופט בישראל שיגזור עליהם מאסר עולם נוסף על קידום הגזענות המינית בישראל, גם לא על פגיעה אנושה בליברליות, היא אותה זכות בסיסית של הישראלים לחיים משותפים מבוססי הבנה וקבלת האחר.

אל ניתמם, מרבית הישראלים לא היו רוצים להתעורר בוקר אחד ולגלות שהבן שלהם הומו או שהבת שלהם לסבית, אנחנו הטרוסקסואלים גאים המאמינים שכך צריך העולם להתנהל.

המדע אומר לנו שתהליך ההתרבות הטבעי דורש זאת והדת היהודית מפצירה בנו שאלוהים דורש זאת, משפט קופים לא יערך כאן בנושא הגאים הישראלים.

ההומואים בישראל 2009 חיים בשמורות. מרכזים הומו - לסבים, קהילה גאה, מצעד גאווה, לא משנה איך תקראו לזה אין בישראל מרכז לגברים שחרמנים על בחורות או לבחורות שרטובות על גברים וגם לא קיימות קהילות כאלו, לא צריך אותם, אנחנו הרוב.

רווח פוליטי ואימפוטנציה מרצון

עבור משפחות הנרצחים שקברו את יקיריהם השינוי כבר לא ישנה, הם שילמו את מחיר היותנו חברה הומוגנית - יהודית חסרת סובלנות כלפי שונים מקרבנו. נבחרי הציבור שלנו לא יעזרו להם להשיב את כבוד ילדיהם, אלו מצדם ממהרים לתפוס את גל "ההצלחה" הפוליטית שמייצר מקרה הרצח הזה ומדובר ברווח פוליטי מקומי ובינלאומי.

להזכירכם, את הפוליטיקאים שלנו אנחנו בוחרים. הבחירה האחרונה שיקפה את העובדה שאנו עדיין רוצים את היהדות כדרך חיים מועדפת וככאלו איננו מקבלים כלל וכלל את הגאים והגאות.

הפוליטיקאים שלנו יודעים זאת ואין בכוונתם לשנות מהומה, אימפוטנציה מרצון מביאה להם רווחים פוליטיים אדירים. שלא יעשו כלום בנושא, אנחנו כבר נבחר אותם מחדש לקדנציה נוספת. הרי אם הציבור רוצה רק אנשים "ישרים" למה להם להילחם עבור "עקומים"? אז כן, הם משתתפים בטקסים ומישהו כותב להם נאומים ריקים מכל שינוי אמיתי, כאלו שלא ירגיזו את ש"ס ולא יפתיעו את מרץ אבל בהחלט יעשו את זה לליכוד, עבודה וקדימה.

הם ההמון וההמון רוצה להשקיט לו את המצפון, אנחנו רוצים לחיות בחברה ישראלית - יהודית אבל שלא יהיו לנו ייסורי מצפון על המוות של אלו שרצו, אבל לא יכלו להיות כמונו.

שינוי? לא תודה.


ההחלטה היא שלנו. החברה הישראלית היא אנחנו.

הומואים, ערבים, טרנסקסואלים, רוסים ועוד הרבה "עקומים" שלא הזכרתי, את כולם אנחנו יוצרים. אנחנו אלו שלא רוצים לקבל אותם, לא רוצים להיות כמוהם.

את הרצח הזה לא הצלחנו למנוע. עצרת וכמה ראיונות בתקשורת לא יספיקו כדי למנוע את הרצח הבא. עלינו להחליט שאנו רוצים מדינה חילונית בה מתקיים מגוון רחב מאד של תרבויות, אמונות ונטיות תחת שלטון אחד ועל אדמה אחת. עלינו להפסיק את ההתעללות שאנו מבצעים יום ביומו באותם מיעוטים ולהחליט שאנו רוצים להתנתק באופן רשמי משלטון יהודי אוטוקרטי - כזה שמתקיים היום.

עלינו להחליט שאנו רוצים לחבר את כל אותם "עקומים" אלינו, מכל הלב. לתת לנו את האפשרות להיות חלק מהם וכל החלטה אחרת פירושה לחיות בלעדיהם.

ההחלטה היא שלנו.

את נבחרי הציבור אנחנו בוחרים.

על החברה הישראלית אנחנו אחראים.